ריקוד החיים

ריקוד החיים הוא מסע עדין ומתמשך, תנועה מתמדת בין קרבה וריחוק מעצמנו.

כולנו מכירים את התחושה המרוממת של חיבור אותנטי למהות הפנימית שלנו, את החדווה והחיות שמציפות את הלב

 כשאנחנו "בבית" לעומת הרגעים של ניתוק וכאב, תחושה של אובדן דרך וחוסר משמעות.

מרגע לידתנו, החברה והסביבה מעצבות אותנו, מטביעות בנו ערכים, אמונות ודפוסי התנהגות. 

תהליך זה, חיוני ככל שיהיה להשתלבותנו בעולם, עלול להוביל אותנו הרחק מהאני האותנטי שלנו, 

מהחירות הפנימית ומהאינטואיציה הטבעית שלנו. 

אנו הופכים שבויים בהשוואתיות, בצורך להוכיח את עצמנו, בציפיות החברה ובהיצע הבלתי נגמר של אפשרויות.

אך בלב כל אחד מאיתנו בוער ניצוץ, זיכרון עמום של בית פנימי, של מקום בו אנו שלמים עם עצמנו, 

עם כל הפגמים והאיכויות שלנו. 

המסע חזרה הביתה, אל המקום הזה, הוא מסע של גילוי עצמי, של חקירה והתבוננות פנימה. 

הוא דורש מאיתנו להסיט את המבט מהעולם החיצוני, מהרעש וההמולה, ולהפנות את תשומת הלב פנימה, 

אל העולם העשיר והאינסופי שקיים בתוכנו.

הדרך חזרה הביתה עוברת דרך ידיעת העצמי, הכרת הגבולות שלנו, האיכויות והחולשות שלנו. 

היא דורשת מאיתנו להשיל שכבות, לוותר על הצורך לרצות את כולם, ולחיות חיים אותנטיים, 

בהלימה עם הערכים והאמונות שלנו.

ריקוד החיים הוא ריקוד של ניגודים, של קבלה ושחרור, של אובדן ומציאה. 

הוא מזמין אותנו לחקור את המרחב שבין הקטבים, למצוא את האיזון העדין בין הצורך להשתייך 

לבין הרצון להיות עצמאיים, בין הרצון להצליח לבין הצורך להיות נאמנים לעצמנו.

במסע הזה, חשוב לזכור שאין דרך אחת נכונה, כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, עם חלומות, תשוקות ואתגרים משלו. 

אנחנו כל כך רגילים להתבונן, לחקור ולשאוף למה שמחוצה לנו, שאנו מפספסים את העולם האין סופי העצום 

שכבר קיים בתוכנו, את שאותנטי וייחודי רק לנו.

הדרך חזרה הביתה היא אישית, היא מתפתלת ומתעקלת, היא מלאה בעליות ומורדות, 

אבל גם מלאה בהפתעות, בתובנות ובשמחה.

להיות קרובה אלי פרושו להסכים לחיות את שנמצא בדלת אמותיי, במידותיי 

וידיעת העצמי היא המפתח לדלת זו, היא המפתח למערכת יחסים קרובה עם מי שאני. 

ריקוד החיים עבורי הוא התנועה בין קירבה לריחוק, בין הרצון להיות משהו אחר לבין חיבור למי שאני, 

בין קבלה וחופש פנימי לבין מאבק אין סופי, 

בין ללכת לאיבוד הרחק ממני לבין מציאת הדרך חזרה אל ביתי.