בלוג ומאמרים

הצורך האנושי להשתייך לקהילה הוא צורך בסיסי וחזק, המשתנה ועובר תהפוכות לאורך מעגל החיים. שלבים שונים בחיים מציבים בפנינו אתגרים ייחודיים, המשפיעים על האופן בו אנו תופסים את הקהילה, את הצורך שלנו בה ואת האופן בו אנו מתקשרים איתה.

לחיות על פי הסדר הטבעי פירושו לא להתאים את עצמנו לצפיות חיצוניות אלא לאמץ את האמת הפנימית שלנו ולאפשר לנו לחיות באותנטיות על פי טבע הדברים שלנו.

הטבע, במלוא הדרו, הוא בבואה של טבענו האמיתי. הוא משקף לנו את המחזוריות, את השינוי המתמיד, את היופי שבפשטות. זוהי מראה בהירה, המאפשרת לנו להתבונן פנימה ולהבין את עצמנו טוב יותר.

ריקוד החיים נע בין כל מה שגורם לנו להיות קרובים אל עצמנו ומתוך כך להרגיש טוב, לבין כל מה שגורם לנו להתרחק מעצמנו ומתוך כך לחיות בתחושה שלא משנה מה נעשה...חסר משהו, משמעותי מאוד.

כל שנה בתקופה זו בה הטמפרטורות עולות והופכות את האדמה צחיחה, ואת צבעיה לדהויים, בגוונים של חום צהוב, אני מרגישה שגם בי משהו משתנה. האדמה שבי מתייבשת, וצבעיי דוהים והופכים לגוון חום צהבהב.

זאת בחירה יום יומית עבורי לאהוב, זה לא הדבר הפשוט ביותר והקל לעשותו. אני קמה כל בוקר ליום חדש בעולם בו הערכים בהם אני מאמינה הם לאו דווקא נחלת הרוב.

יש מרחב נסתר ונטול צורה ששולט בכל ובמרחביו מתקיימת חוקיות מדויקת ופוטנציאל אין סופי, הקובעים את מאפייננו הפיזיים והלא פיזיים בחיים על פני האדמה.

זה החלק הבריא שבנו המבקש לשמוט מידי פעם, המבקש להפסיק לחשוב, לתפקד, לדחוף, להמציא, להוציא,

הליכה אל מעבר פירושה להיות נחושה מספיק על מנת להתמודד עם חוסר הנוחות, כי מעבר לאזורי הנוחות שלי קיים מרחב אין סופי של חופש.