לברוא לנו חיים.
אחד הפרדוקסים העמוקים של הנפש האנושית הוא שדווקא המקום שמכווץ ומפחיד אותנו, מעורר בנו התנגדות או גורם לנו לרצות לברוח — הוא פעמים רבות סימן לכך שנגענו בגבול פנימי, בקצה של הזהות המוכרת שלנו, במקום שבו המבנה הישן שלנו מבקש להתרחב.
לא כל פחד הוא אזהרה מפני סכנה אמיתית. פעמים רבות הפחד הוא שומר הסף של אזור ההתפתחות הבא שלנו. הוא עומד בדיוק בכניסה למקום שבו אנו מוזמנים לגדול, להתרחב, לקחת בעלות על חלק נוסף מעצמנו, לפגוש אמת שלא העזנו לפגוש, או לעשות צעד שהנפש שלנו יודעת שהוא נכון - אך המערכת ההישרדותית שלנו עדיין מפרשת אותו כאיום.
החיים בנויים לתנועה, להתרחבות ולהשתנות. האדם, לעומת זאת, פיתח מערכת תודעתית שמחפשת באופן קבוע ביטחון מוחלט, שליטה, ודאות ואישור – בתוך מציאות דינמית שמשתנה כל הזמן. אך לצערי סבל רב נגרם לנו כתוצאה מהמאבק שלנו בפחד ומההימנעות שהוא מייצר.
הפחד עצמו הוא אנרגיה, תנועה פנימית חזקה, שיכולה להפוך למסלול המראה אל עבר חירות גדולה יותר או לכלא של תפיסות מגבילות המצמצם את התנועה שלנו בחיים.
פחד הוא כמשקולת שעוזרת לנו לחזק את שרירי הנפש, הוא מבקש שנפגוש אותו, שנפסיק לברוח ממנו. שנשאל: מה הוא טומן בחיקו, עבורנו? כי מאחורי רוב הפחדים שלנו אין באמת כבר סכנה ממשית בהווה, אלא זיכרון רגשי מן העבר. פגיעה, כשלון, אכזבה מן העבר שאנו סוחבים על גבנו אל עבר העתיד.
התרבות המערבית, במידה רבה, מחזקת את מנגנון ההימנעות. היא מלמדת אותנו לבחור נכון, בטוח, רציונלי, מדוד, משתלם. היא מקדשת שליטה, הישגיות, תכנון, ביטוח, מעמד, תדמית והיגיון. היא מלמדת אותנו לחשב סיכונים, להגן על עצמנו, להיראות חזקים, לא להיכשל, לא להתפרק, לא להיות זקוקים מדי.
אבל החיים האמיתיים אינם מתרחשים באזורים המוגנים כי אהבה דורשת סיכון, יצירה דורשת סיכון, שינוי דורש סיכון, קרבה אמיתית דורשת סיכון. כל מימוש אמיתי שנבקש לעצמנו דורש סיכון, כי הוא כמעט תמיד ידרוש מאיתנו לצאת מתבנית מוכרת של מי שחשבנו שאנחנו אמורים להיות.
כאשר אנחנו נמנעים מפגיעות, אנחנו אולי מצמצמים כאב, אבל באותו רגע אנחנו מצמצמים גם את החיים ומפתחים מיומנויות והתנהגויות עוקפות כאב, "אסטרטגיות" שרק מרחיקות אותנו יותר...מעצמנו.
מי שלא מוכן להיפגע, לא יוכל לאהוב באמת. מי שלא מוכן להיכשל, לא ידע יצירה אמיתית מה היא. מי שלא מוכן לאבד שליטה, יתקשה לפגוש את החיים כפי שהם. לכן החיפוש המתמיד אחר ביטחון עלול להפוך למנגנון שרק מרחיק אותנו מהדבר האמיתי, מלחוות את החיים. וכל פעם שנעז לעשות צעד קטן אל מול פחד -נשיב לעצמנו חלק מהחירות שלנו.
החיים אינם מבקשים מאיתנו להיות חסרי פחד ולהפסיק לרצות וודאות וביטחון, אלא שנפסיק להקריב את החירות שלנו למענו וללמוד כיצד ניתן למרות ועל אף הפחדים להישאר עם לב פתוח וגבולות ברורים.
כי בסופו של דבר, התפתחות פנימית נעשית דרך מה שמאתגר את הזהות הישנה שלנו.
דרך מה שמבקש מאיתנו להעז, להיחשף, ליצור, להיכשל ואז לקום שוב ולהמשיך לברוא לנו
חיים מיטיבים.
