28 Jan
28Jan

כיצד אנו בונים את מציאות חיינו?

מאז שאני זוכרת את עצמי אני חוקרת את הסיבות לדברים שגורמים לנו סבל. 

את הפער בין אנשים שחיים בסבל, גם אם יש להם הכל, לבין אנשים החיים בשמחה, לפעמים גם כשאין להם כלום. 

תמיד סקרנה אותי השאלה: מה מייצר עבורנו סבל יותר מכל? 


הסבל, כפי שאני רואה זאת, קשור באופן ישיר לדרך שבה אנחנו מפרשים את המציאות, 

למשמעות שאנחנו מייחסים למה שקורה לנו. 

חשבו על שני אחים שגדלו באותו בית, עם אותם הורים, אותן נסיבות חיים - ובכל זאת כל אחד מהם מפרש את החוויה

 בצורה שונה לחלוטין. אחד יכול לראות בילדות הקשה שלו מקור של כוח, של חוסן, סיפור של התגברות. 

השני עלול לראות באותה ילדות בדיוק את המקור לכל כישלונותיו, את הסיבה לכל הקשיים שלו.

זה כמו שתי מצלמות שמצלמות את אותה סצנה בדיוק, אבל עם עדשות שונות לגמרי: אחת מתמקדת בצל, בקושי, 

במה שחסר. השנייה מצליחה לתפוס את האור, את ההזדמנות, את הפוטנציאל לצמיחה.   


הדרך שבה אנו מפרשים את חוויות חיינו, היא זו שתקבע את סוג החוויה שנחווה. 

הפירוש שאנו מעניקים לכל אירוע, חוויה או סיטואציה, הוא למעשה העדשה דרכה אנו רואים את העולם, 

כי המציאות החיצונית היא לרוב ניטרלית – היא פשוט מתרחשת, ומה שמעניק לה משמעות ומצייר אותה כטובה או

 מאיימת הוא הפירוש שאנו נותנים לה, המייצר את הסיפור סביב התרחיש.

תינוק שלומד ללכת, נופל אין ספור פעמים ומנסה שוב. אין לו עדיין את הסיפור של "אני לא מסוגל" או "זה מסוכן מדי". 

הוא פשוט ממשיך לנסות. אבל ככל שאנחנו גדלים, אנחנו מתחילים לאסוף סיפורים על עצמנו - "אני לא טוב במשהו",

 "אני תמיד ככה", "זה לא בשבילי". 

הסיפורים הללו הם כמו מפה שאנו משרטטים לאורך השנים, שדרכה אנחנו מנווטים בעולם – מצד אחד הם מספקים לנו

 תחושת ביטחון וודאות. אך מצד שני הם יכולים להפוך לכלא, שמונע מאיתנו לצאת ולחקור, להתנסות ולהשתנות.


 כשהבנתי שהסיפורים שלי הם יותר כמו תוכנה שאפשר לעדכן, יצירה דינמית –שאנו יכולים לשכתב ובהחלט ניתנת

 לשינוי, נפתחה עבורי הדרך לחירות פנימית וחיים משמעותיים. 

למדתי ללכת שוב, תוך כדי יצירה חדשה שאפשרה לכנפי לצמוח.

 נכון, זה מסע לא פשוט שדורש מאיתנו להיות אמיצים מספיק כדי להטיל ספק במה שתמיד האמנו בו, ולהיות פתוחים

 לראות את עצמנו באור חדש, קצת כמו לפתוח חלון בחדר שהיה סגור הרבה זמן- בהתחלה האור יכול לסנוור, אולי אפילו

 להפחיד, אבל עם הזמן העיניים מתרגלות, ופתאום אנחנו רואים אפשרויות שלא ראינו קודם. 


זה נכון שאין לנו שליטה על נסיבות חיצוניות, אך מה שכן בשליטתנו ויש לנו אפשרות ליצור בו שינוי, 

זה על הדרך שבה אנו בוחרים לפרש ולראות את מה שקורה לנו, על הסיפור שאנו בוחרים לספר לעצמנו. 

 "אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: האחרונה שבחירויות אנוש- 

את היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות".  (וויקטור פרנקל)


הסיפורים שלנו, הם תשתית הזהות שלנו והם אשר בונים ויוצרים את מציאות חיינו. 

הם יכולים להיות מצד אחד לכלוב בלתי נראה – של תפיסות מגבילות ואמונות שנולדו בעבר או למסלול המראה 

המאפשר לנו חירות וחופש פנימי. 

וזאת בתנאי שנסכים לראות אותם כעדשות שאנו יכולים לבחור להחליף במקום כאמת בלתי ניתנת לשינוי.   


טלי ברגר


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.